<h1>תניא רבתי סימן מ"ב</h1>
<h2>דף פז:</h2>
שבת שלפני הפסח נהגו לקרותו שבת הגדול. והטעם מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל. לפי שניסן שבו יצאו ישראל ממצרים היה הפסח בחמישי בשבת, דהכי אמרינן בסדר עולם. ומקחו של פסח מצרים היה בעשור בשבת שלפני הפסח. ופחדו ישראל ואמרו (שמות ח') הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. ואמר להן הקב"ה עתה תראו הפלא אשר אעשה. וצוה להיותו למשמרת עד ארבעה עשר. והיו הכבשים צועקים ומצרים היו שומעים ומעיהן היו נחתכין והיו נדונים ביגונות לבם. ולא הזיקו לישראל מאומה. כי כולם נפלו בחולי רע ומר מפני הכעס. ועל שנעשו נסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח. לפיכך נקרא שבת הגדול שבת שלפני הפסח. וכן נהגו לקרות שבתות שלש רגלים. טעם אחר מצאתי בספר שבולי הלקט, לפי שבשבת שלפני הפסח מאחרים העם בבית הכנסת לשמוע הלכות הפסח ולספר בנסים ובנפלאות שעשה הקב"ה עם אבותינו במצרים, ומפני האיחור הזה שמתאחרים בבית הכנסת נראה להם היום גדול ועל כן הרגילו לקרותו שבת הגדול.
